"עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים"
א. ידוע ומקובל בישראל ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" ועל כן לימוד התורה איננו בבחינת מותרות לנו אלא עצם חיינו – "כי הם חיינו ואורך ימינו". ואם בזמן הגלות ידע ישראל שעוצמתו הפנימית תלויה בלימוד התורה ובדבקות בנושאיה- תלמידי חכמים אשר בקרבו, כך בכפליים בעת שאנו שבים לארצנו וחוזרים קמעא קמעא לחיים של אומה בארצה, הכרח חיים הוא לנו לגדל בתי מדרשות ותלמידי חכמים מלאי תורה ויראה. לפי מידת התפתחות הגוף הלאומי שיוסיף ויתגדל בעז"ה כך צריכים אנו להוסיף אומץ בה' ובתורתו ובכך להופיע יותר ויותר את נשמת האומה בחוסן ובתוקף להחיות עם רב.